【15種訓練思維的方法】
本帖最後由 文曲 於 2012-7-12 00:18 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>15種訓練思維的方法</FONT>】</FONT></STRONG></P><P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一、破除常規法 </STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一個年輕人給另一個年輕人出了一道趣味智力測驗題:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“昨天我父親碰到一場雨,當時沒戴帽子,也沒有撐雨傘,他頭上什麼也沒遮,結果他的衣服全淋濕了,但是,他頭上一根頭髮也沒有濕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>為什麼會這樣呢?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這道題很簡單,如果按照常規解答就無法回答。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>因為頭上有頭髮,怎麼能夠不濕呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>所以,必須破除常規:設想這個人頭不沒有頭髮,是個禿子,這樣才能解答。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>事實上這個人真是個禿子。這就是破除常規法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>二、追根求源法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“一天夜裡,有一個姑娘正在街上行走,突然,從旁邊竄出三個歹徒來,企圖施暴,這時,姑娘從手提包裡拿出手槍,對準歹徒,叫他們迅速離開。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>歹徒認為姑娘拿出來的是玩具手槍,一點不怕,猛撲上去。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>於是,槍聲響了,兩個歹徒聞聲倒地,被打死了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>另一個歹徒正拔腿要跑,被行人抓住了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這時,派出所民警也來了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>大家一面指責歹徒為非作歹,一面又怪姑娘不該把人打死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>正在議論紛紛,兩個歹徒忽然活了過來,從地上爬了起來。試問,這是怎麼回事呢?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>要回答此題,關鍵在於槍上。<BR><BR>這支槍肯一不是真槍,因為真槍把人打死了,死人是不能復活的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此槍也不是玩具手槍,因為玩具手槍是打不死人的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>那麼,這是什麼槍呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這就要追根求源,一直要找到這是一支既能打昏人又能使人復活的槍。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這究竟是什麼槍呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來是一支麻醉槍,姑娘是動物園的馴獸員。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這就是追根求源法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三、諧音拼讀法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“有夫婦兩人,都是音樂教師。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一次,為了買一樣東西,妻子到丈夫的辦公室去,在辦公桌上用紙寫了四個字:‘5632’。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>同事們看了都不知何意,但丈夫回頭一看,立即就明白了,把需要的東西買了回來。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>請問‘5632’是什麼意思?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來,“5632”是“速拿米來”的意思。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>‘5632’是四個音符。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這就是諧音拼讀法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>四、數字去除法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“大河上有座東西向橫跨江面的橋,人通過需五分鐘。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>橋中間有一個亭子。<BR><BR>亭子裡有一個看守者,他每隔三分鐘出來一次。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>看到有人通過,就叫他回去,不准通過。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一個聰明人想了一個巧妙的辦法,終於通過了大橋。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>請問:這個聰明人想了一個什麼辦法通過這座大橋?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>聰明人想的辦法是:從東往西過橋,走了兩分半鐘即轉過臉來往東走。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>當看守者出來見到他時就命令他往回走,這樣就可以掉轉頭來過橋了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三分鐘減兩分半鐘,就可通過,這就是數位去除法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>五、推理分析法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一天正晌午,邵康節(北宋著名哲學家)和他12歲的小兒子邵伯溫在院子裡乘涼,突然院牆外邊邊伸出一個人頭,朝院子中瞅了一圈,又縮了回去。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>邵康節問兒子:“你說這個人瞅啥?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>伯溫說:“八成是個賊,想偷東西,看見有人,又走啦。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“不”,邵康節說,“他是找牛的,不是賊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>兒子不信,跑出門去向那人問是不是找牛的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“是呀!”找牛的人說,“小兄弟,你咋知道我是找牛的?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>試問,他爹怎麼知道這個人是找牛的?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>邵康節是這樣解答的:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>伸出頭的人若是個賊,見院子裡有人,便會立即縮回去。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>他見院子裡有人,還是瞅一圈,這說明是尋找東西,而且是尋找會動東西,只瞅一下而沒仔細看,說明是個大東西,看他樣子是農民,所以准是找牛的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>邵康節的回答,其實是一系列的推理,這就是推理分析法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>六、假設排除法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一天,三位好友小白、小藍、小黃在路上相遇了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>他們之中背黃書包的一個人說:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“真是巧得很!我們三個人書包一個是黃色的,一個是藍色的,一個是白色的,但卻沒有誰的書包和自己姓氏所表示的顏色相同。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>小藍想了一下也贊同地說:“是呀!真是這樣的!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>請問,這三位好朋友的書包各是什麼顏色呢?</STRONG></P>
<P><BR><STRONG>根據題意,沒有誰的書包和自己姓氏所表示的顏色相同,可以假設這些情況:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>小白背藍書包或是黃書包,</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>小藍背白書包或是黃書包,</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>小黃背白書包或是藍書包。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>已知小藍不背黃書包,那肯定是背白書包。<BR><BR>剩下的藍書包必然是小黃背的,而背黃書包的正是小白。<BR></STRONG></P>
<P><STRONG>假設兩種情況,排除一種情況,則肯定是另一種情況,這就是假設排除法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>七、找出矛盾法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一天,一個年輕人想到大發明家愛迪生的實驗室去工作。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>愛迪生接見了他。<BR><BR>這個年輕人滿懷信心地說:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“我想發明一種萬能溶液,它可以溶解一切物品。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“真的嗎,”愛迪生聽完以後,笑了一笑,就向那個青年提了一個問題,愛迪生問的是:“你想用什麼器皿放置這種萬能溶液呢?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>"它不是可以溶解一切物品嗎?”這個青年被問的啞口無言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>試問,為什麼他會被問得啞口無言呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這個年輕人所以被問得啞口無言,是因為他的想法本身就包含著不可解決的矛盾:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一方面要承認萬能溶液可以溶解一切物品,另一方面又必須有器皿盛放,即至少有一種器皿不能被萬能溶液所溶解,從而自相矛盾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>抓住題中的矛盾給以回答,這就是找出矛盾法。</STRONG></P> 本帖最後由 文曲 於 2012-7-12 00:28 編輯 <br /><br /><P><STRONG>八、仔細觀察法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>某地公安局從公安幹警中招考偵破人員,應考人跟在主考人後面進了辦公室。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這時主考人在抽屜裡翻了一會兒,忽然站起來說:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“你們的名單被我夾在一本書裡,在267頁和268頁之間,你們到外間書桌上把它拿來。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>應考者一窩蜂似地跑出了,只有一個人站在那兒不動。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>主考人問他為什麼不動,他作了回答。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>主考人立刻給這個聰明人打了五分。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>為什麼主考人給這個人打五分?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來267和268是在同一頁上,是一頁的兩面,中間是不能夾考題的。</STRONG></P>
<P><BR><STRONG>這個人怎麼知道在267和268頁之間不能夾東西呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這是他平時仔細觀察的結果。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>像這樣一種思維方法就叫做仔細觀察法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>九、根據搞錯法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>13世紀時,北威爾士王子列維倫有條忠實而兇猛的狗——蓋勒特。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一天,王子出獵,留狗在家看護嬰兒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王子回來後,看見血染被毯,卻不見嬰兒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>而狗呢,一邊舔著嘴邊的鮮血,一邊高興地望著他。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王子大怒,抽刀刺入狗腹。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>狗慘叫一聲,驚醒了睡熟在血跡斑斑的毯子下面的嬰兒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這時,王子才發現屋角躺著一條死去的惡狼。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來蓋勒特為保護小主人,咬死了惡狼。<BR><BR>王子悲痛萬分,把狗葬在自己的公館裡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>你知道王子怎麼會誤殺義犬的嗎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王子的思想過程是這樣的:</STRONG></P>
<P><BR><STRONG>傷害嬰兒的惡獸在嘴邊留有鮮血,</STRONG><STRONG>蓋勒特嘴邊留有鮮血,</STRONG><STRONG>所以,蓋勒特傷害了嬰兒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>可是,傷害嬰兒的嘴邊會留有鮮血,不傷害嬰兒的嘴邊也可能會留有鮮血。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>而王子認為凡嘴邊有鮮血的就是傷害嬰兒的,所以,他必然犯錯誤:誤殺義犬了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王子錯在哪里?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>錯在根據搞錯上,所以叫做根據搞錯法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十、概念歧義法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提當理髮匠,地主來剃頭,總是不給錢。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提很生氣,想整他一下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一天地主又來理髮了,阿凡提先給他剃光了頭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>在給他刮臉的時候,問道“眉毛要不要?”</STRONG></P>
<P><BR><STRONG>“當然要,這還要問。”地主說。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG> 阿凡提颼颼幾刀,就把地主的兩道眉毛刮了下來,送到了他手裡,並高聲說:“要就給你!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG> 地主氣得說不出話來,誰叫自己說“要”呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“鬍子要不要?”阿凡提又問。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“不要,不要!”地主連忙說。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“好,不要就給你刮掉!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡又是颼颼幾刀,把他的鬍子刮了下來,甩在地上。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>地主對著鏡子一看,自己的腦袋和臉都刮得精光,簡直像個光溜溜的雞蛋,氣得罵起來。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提解釋說:“我是先問你,遵照你的吩咐我才剃的呀!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡是根據什麼制服了地主的?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提是用“要”這個詞的多義性來整地主 的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“眉毛要不要”中的“要”,有兩種意思:一是拿去的意思,一是留著的意思。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>地主說“要”,是留著的意思,而阿凡提卻故意把“要”解釋成地主要眉毛的意思,於是把眉毛剃下來給了地主。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>下面的“鬍子要不要”也是這種情況。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提就是這樣整地主,而地主對阿凡提卻無可奈何。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>阿凡提使用的就是概念歧義法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十一、歸納合法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>西特諾猜的陪明機智,在春國是很有名的。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一天他對一些大臣說:“我可以洞察你們的內心,你們心裡想的是什麼,我可以說出來。<BR><BR>如果你們不信,咱們可以打賭!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>大臣們商量了一下就對西特諾猜說,他們願意打賭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如果西特諾猜對了,每個馬上可以給他十兩銀子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>不過,打賭得在皇上面前進行。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>西特諾猜立刻表示同意。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>早朝以後,在皇上面前開始打賭了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>西特諾猜對大臣們說:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“我十分清楚諸位大人心裡想的是什麼。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>我能把你們心裡的話說出來。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如果諸位大人認為我說錯了,你們心裡想的和我說的正相反,那請諸位立刻提出來。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如果認為我說得不錯,你們心裡想的和我說的完全一致,那就請諸位馬上每人給我銀子。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>停了一會兒,西特諾猜不慌不忙說出了一段話。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>百官聽了,沒有一個不同意,認了輸,給了銀子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>西特諾猜對大臣們說:“在座諸位大人心裡所想的,我瞭若指掌,那就是:你們的思想十分堅定,你們整個一生都要忠於皇上,永遠不會圖謀背叛和造反。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>文武百官誰敢不同意?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>誰要說不同意,那就等於皇上宣佈自己的不忠。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>西特諾猜是把不同的思想,綜合成一個思想,這就叫做歸納綜合法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十二、思考不慎法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>酒吧間裡,甲乙二人站在櫃檯前打賭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>甲對乙說:“我和你賭一百個馬克,我能夠咬我自己左邊的眼睛。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>乙伸出手來,同意跟他打賭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>於是,甲就把左眼裡的玻璃球眼珠拿出來在嘴裡咬給乙看。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>乙只得認輸。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“別喪氣。”提出打賭的甲說,“現在我給你一個機會,讓你贏回你的錢。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>我們再賭一百馬克怎麼樣?我還能夠用我的牙咬我的右眼。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“他絕對不可能會有兩個玻璃球眼珠的。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>乙一面思忖著,一面把錢放在櫃檯上。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>可是,結果乙又輸了,這是什麼道理呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>甲從嘴裡把假牙拿出來,“咬”自己的右眼。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>乙所以輸,這是因為他思考不周密。<BR><BR>這就叫思考不慎法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十三、隨機應變法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有一天,一個老人抵消了一擔西瓜上街去賣,走累了,就在路邊一間險房裡休息。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>有個啞巴看見老進去,他也跟著進去了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>他進去的目的是想告訴老人,這房子危險,要趕快離開,可是啞巴不會講話,他打了不少手勢,老人不知道啞巴是什麼意思。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這時,突然狂風四起,房方立刻有倒塌的危險,一定要叫老人立即出去才行。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>啞巴急了,突然,他想到一個辦法,使老人主動地跟著他出去了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>老人剛走出房子,那間險房倒塌了,好險呀!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>啞巴用的是什麼辦法呢?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>啞巴抱起一個西瓜就往房外跑,老人當然不饒他,就立即追了出來。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>啞巴所用的辦法,就是隨機應變法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十四、排列組合法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>從前有個縣官判決一個犯人,起先寫的判詞是:情有可原,理無可恕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>後來,這縣官接受了賄賂,把判詞顛倒了一下,成為:理無可恕,情有可原。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這樣一來,意思不同了這個犯人得到了從輕發落。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>還有一個真實的例子:</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1949年新中國成立時,雲南還是國民黨統治區域。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>昆明監獄關了一批愛國民主人士。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>蔣介石電令把為首的解往重慶審訊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>電文說他們“情有可原,罪不可 ”( 逃避的意思。)</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>當時在昆明的代總統李宗仁等人故意把電文顛倒為“罪不可,情有可原”,並根據這顛倒的電文把他們釋放了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>上述兩例中只是把句子進行重新排列,從而產生意想不到的效果,這就叫做排列組合法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>十五、整思維法</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>巴爾扎克塑像是法國雕塑大師羅丹的傑作。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這塑像雕得雖好,卻沒有雙手。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來,羅丹完成的塑像,巴爾扎克的雙手是疊合在一起放在胸前的,姿態自然生動,羅丹非常滿意。<BR><BR>他連夜叫醒了一個學生來欣賞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>那個學生看了,十分讚賞那雙手。<BR><BR>羅丹又叫了他的兩個學生來,他倆也對塑像的雙手讚歎不止。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>這時,羅丹一反常態,大聲叫道:“手、手、手……”他突然拿起一把斧頭,把塑像的雙手砍掉了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三個學生驚呆了。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>羅丹為什麼要砍掉那一雙奇妙的手呢?<BR><BR>羅丹說:“這雙手太突出了!一件真正完美的藝術品,任何一部分都不應該比整體列重要,更突出……”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>原來,羅丹是從整體出發來衡量手的,所以叫做整體思維法。</STRONG></P>
頁:
[1]