【張氏醫通 卷九 雜門 藥蠱613】
<STRONG></STRONG><P align=center><FONT size=5><STRONG>【<FONT color=red>張氏醫通 卷九 雜門 藥蠱613</FONT>】</STRONG></FONT></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>藥之治病,不得已也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>古人以不服藥為中醫。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>厥有旨哉。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>嘗聞古聖垂誨。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>靡不反覆詳慎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至立方之下。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>每云中病即止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不必盡劑,其鄭重有如此者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>近世豐裕之家。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>略有小病,即從事於醫藥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>元氣堅固者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無論治之中 與否。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但得開通病氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>元神自復。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若稟質素弱,及病後產後。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>亡血脫瀉之後,不能即愈。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>日以湯藥為務。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>多致輕者重而重者劇。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>病氣日增。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲食日減。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以致寒熱咳嗽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>吐痰吐血。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>諸証百出,而猶以為藥力未逮。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>邪熱未除。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>日以清火消痰為務。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>遂成藥蠱之病矣! 夫人之胃氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>全賴水穀滋養。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃氣旺,則諸病不生。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>縱有賊邪侵犯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣復自已。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>原無急於調治也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>嘗見世人不得盡其天年者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>大都皆醫藥之誤耳。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>今既病之胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>轉為藥力所侵。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不至四大分崩不已。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>末流之挽。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雖日事參、苓、耆、朮,如以漏器承漿。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>漫無盈滿之期。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>況堪克任偏勝性味乎。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡虛羸之疾。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>治之不能即應。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當暫為休息。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以俟胃氣之復。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不特藥蠱為然也,其藥蠱之患有三。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一者胃氣為藥所汨。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲食不為肌屑,而骨不支床。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一者藥毒流於坎陷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>少火不能五內,而煩蒸髓極。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一者脾傷不能收精。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>臟氣固結不舒而羸瘦腹大。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雖有脾胃之分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>所重全在胃氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>胃為五臟之本也,此性膏粱豢養者有之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>在藜藿勞 之人。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>未之見也,其治藥蠱之病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當屏絕一切苦寒降泄。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>辛熱升發。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣味濃烈之藥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>只宜小劑參、耆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>甘溫養胃之品。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>庶為合宜,如獨參、保元之類。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>以圖陽生陰長之功。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若虛火僭逆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>稍加秋石以引參、耆之力入於陰分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>為止逆下氣之首藥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無寒涼傷胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>奪食作瀉之虞。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若晡熱自汗不止。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當歸補血、六味地黃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>少少與之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一為血虛發熱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>一為陰虛發熱之專劑。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>勿以迂緩而忽諸。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若貪功而妄行雜治,則與抱薪救焚不殊也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>況有中氣久為藥憊。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>畏食泄瀉,或下利膿血。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無論寒熱補瀉,即獨參、理中。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>下咽必增煩劇,即宜屏除藥石。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但與稀糜養其胃氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>次以肴核助其氣血。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>五穀為養。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>五肉為助。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>未嘗不為軒岐要旨也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>當知樂蠱傷胃,則胃之畏藥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>所不待言。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>惟使穀神敷布。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>日漸向安。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>經云:安穀者昌。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>安穀者過期。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>未聞服藥得以長生也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>操司命之權者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>何不思之甚耶。 </STRONG>
頁:
[1]